מסעותיי עם העברית, ספרו האישי ביותר עד כה של הבלשן והסופר רוביק רוזנטל, הוא יומן מסע של אדם שהשפה הייתה לו בית כל חייו. רוזנטל מגלף בלשון רשימות מזוקקות ורוויות הומור, והיא מצידה מציירת את הנופים המתחלפים בחייו שלו – חיים של פרידות והתחלות, שברים ותקוות: הילדות בצל מעשיו הגדולים של דור האבות, חיי הקיבוץ ונטישתם, המשפחה שהתפרקה, האֵבל הלא נגמר על האח שנהרג, המסתורין הגדול של היצירה. סיפוריו משתרגים בסיפורים אחרים, ומסעו שלו צופן את רישומו של דור שלם.
פסוקי שיר ומילות סלנג, צירופים עתיקים וחידושים בני רגע מתלכדים בספר הזה לרקמה נושמת אחת. אין כמו רוזנטל להקשיב לעברית הישראלית, ולשמוע אילו מרחקים וזיכרונות מקופלים בהפכפכות גווניה. במידה רבה לפנינו ביוגרפיה של העברית, המוגשת לנו מפי הנאמן שבאוהביה: זה שאינו מקנא לדמותה הנוכחית, אלא משקיף תמיד אל הצורות שעוד תלבש, ואל החיים שעוד יהיו לה.